רבים אולי לא יודעים אך המציאות המדומה הוא לא תחום חדש בעולם והוא כבר מעל 50 שנה,
איך זה ייתכן אתם וודאי שואלים ? מי המציא אותה? למה רק עכשיו השוק מתעורר לחיים? ומה הפוטנציאל הגלום בכל הסיפור הזה?
לפניכם התשובות
אם נדלג לאחורה בזמן לאזור שנות השבעים נגלה כי איוון סוטרלנד ערך בזמנו ניסויים ומחקרים רבים אודות הטכנולוגיה, מיותר לציין כי כמו כל דבר בתחילת הדרך המכשירים היו גדולים, מורכבים ולא ידידותיים למשתמש. אם נסתכל על ההיסטוריה בעוד כמה שנים נצחק גם על עצמנו קצת בחצי קריצה ונספר לנכדים "פעם היו משקפיים מוזרים כאלה ששמים על העיניים ועולם חדש ומרתק נגלה לפנינו" מוזר נכון?
אז זהו שלא ממש , כל אחד מאיתנו נמצא היום בהיסטוריה ובתולדות המציאות המדומה ממש כפי שהיינו מקבילים את הימים המצחיקים שבהם היו נוסעים בכירכרות עם מנוע קיטור.
הגל הראשון והגדול של התעניינות צרכנית, תקשורת ושחקנים הייתה בשנות השמונים המאוחרות והתשעים המוקדמות. אפילו הוקמו מספר חברות גדולות ומשקיעים השקיעו המון כספים על מנת להקים את ה"טארט אפ" הבא. אז מה קרה שם שזה לא באמת עבד ולא הייתה כזו הענות למציאות המדומה?
ישנן סיבות רבות אך המרכזיות ביניהן כאן לפניכם:
בשני העשורים שחלפו מאז שנות ה 90 נערכו מעל 200 אלף מחקרים בתחום!
חברות ענק כמו גוגל,פייסבוק,סמסונג, HTC השקיעו מיליוני דולרים בפרוייקטים סודיים עד שפרצו עם המוצרים לשוק.
שימוש מתקדם בתעשיות שונות כגון תחום הביטחון אפשרו לבדוק יעילות ושימושים במדיום החדש.
עלויות היצור ירדו וכיום יש נגישות רבה יותר לייצור אבטיפוסים.
אלו הסיבות שכיום ישנה יכולת להכניס את המדיום החדש לכל תחומי החיים ולפתח אותו בצורה כזו שהוא ישנה את הדרך שבה אנשים מתנהלים ביום יום, לחלקנו זה נשמע קצת עתידני ומוזר אך אל תטעו, היום אין תחום שבוא אין מציאות מדומה, בשלב כזה או אחר אך אפשר בקלות למנות: ביטחון, רפואה,בידור,קולנוע,אומנות,מחקר,לימוד ועוד…
אז מה הן הבעיות החדשות של העשור הבא עלינו לטובה?
הבעיה הגדולה ביותר כיום היא מחסור בתוכן איכותי ושימושי, המדיום בתחילת דרכו נראה כשעשוע אחד גדול שבו אנשים לוקחים את המשקפיים מרכיבים אותם שעה בשביל לשחק משחק ומחזירים אותם לארון, זוהי בעיה רצינית מאחר והמדיום של המציאות המדומה יכול להביא תועלות רבות. החשש הוא שמדיום יהפוך לאצמעי בידור בלבד למרות שהשימוש בו עם פוטנציאל גבוה בהרבה.
המציאות המדומה כמדיום חדש
בבתי הספר השונים לתקשורת מלמדים על המדיום של הרדיו, טלויזיה, עיתון ולאחרונה גם הכניסו באיחור את האינטרנט. כמו בכל מערכת מורכבת יקח זמן עד שישכילו להכניס את המציאות המדומה כמדיום החדש, הדבר הבא שאנשים רבים מתקשים לאמץ. בעולם הרחב ובתחומי המחקר כבר הבינו שהמציאות המדומה היא לא כלי תצוגה ואינו מכשיר כזה או אחר, המציאות המדומה אוספת מגוון של ייתרונות ומספקת חוויה שלא הייתה כמותה בהיסטוריה מה שנותן לה מעמד של מדיום חדש שיקח לו זה עד שיתאקלם בנוחות אצל משתמשי הקצה. כבר היום ניתן לשדר,להקליט, לספר ולהעביר מספר באמצעות המדיום המבורך . רבים נוטים לחשוב שהמציאות המדומה הוא תצוגה של 3 מיימדים, הדבר הנכון הוא לומר ששלושה מיימדים הוא רק אחת הסיבות מיני רבות שהפכות את המדיום להצלחה מסחררת.
אנחנו הצופים אנחנו לא USERS כפי שנהוג לכנות את המשתמשים
אנחנו שותפים לחוויה, אנחנו מרגישים את התוכן, הגוף עובר שינויים רגשיים עמוקים יותר מכל מדיום, אנחנו נטמעים בתוכן והופכים לחלק ממנו, בחלק מהתכנים אנחנו אקטיביים אחראים על התוכן, בחלק מהתכנים אנחנו קובעים מה יהיה הדבר הבא, אנחנו קובעים מה מתאים לנו ואנחנו גם יכולים להתמסר לתוכן ולתת למדיום לסחוף אותנו לעולמות שלא הכרנו. תארו לכם שהייתם רואים סרט, אך כל הסיפור הוא עליכם, אתם ממש שם הולכים בסרט , הדמויות הנוספות קוראות לכם בשמכם ומובילות אתכם למסע מרתק .
המפתחות להטעיה שלנו שמרגישה כל כך אמיתית באה בשלוש דרכים עיקריות:
- ההטמעה הראשונה מתאפשרת בעזרת החיישנים שנותנים אשליה של המקום- הגוף אומר "אוקי אני כאן"
- ההטמעה השניה מתבטאת בתגובתיות של האני העצמי בתוך העולם המדומה, כבדיקת סבירות אפשרית למה שמתרחש הגוף אומר "זה באמת קורה!"
- רמת ההטמעה השלישית היא החישה של האני העצמי במציאות החדשה שמעצבת את הדמות שלי בעולם החדש, יש לי אמצעי חישה ואני שולט בגוף החדש ובעצם יוצר תחושה של "זה הגוף שלי ואני שולט בו"
ואם חשבתם שהמציאות המדומה היא רק מדמה את המציאות , זו טעות המציאות המדומה בעלת יכולות אדירות לשנות מציאות, להציגאת הדברים באופן שהוא מעבר למציאות.
נשמע מוזר?
תזכרו את השורות האלו ולכו להתנסות בחוויות מציאות מדומה בכמה שיותר תחומים שיהיה לכם מה לספר לנכדים 🙂
מל סלייטר – פרופסור חוקר ב ICREA
אוניברסיטת ברצלונה – Event Lab
